" שייקה ,  אוהבים  אותך  וגאים  בך ,  נאמץ  את  דרכך  ונמשיך  בה "






     


      





שליחת קישור האתר
FacebookTwitter

 
PlayStop

מונה:

רב סרן שי (שייקה) ברנשטיין - אדם ומפקד


שי נולד ב - 10.06.1982  בבאר-שבע, בן לאלה ושלמה ברנשטיין ואח צעיר למיכאל, רויטל וגיא. הוא גדל בשכונת נווה-נוי, למד בבית ספר מענית ובבית ספר התיכון הטכני של חייל האויר.

יצחק גוונדשניידר, סבו של שי, (אביה של אלה - אמו) היה ניצול שואה אשר שרד את כל תלאות האימה במהלך מלחמת העולם השנייה. יצחק איבד את אשתו, בתו וכל שאר בני משפחתו והיה הניצול היחידי ממשפחה ענפה. יצחק עלה למדינת ישראל יחד עם משפחתו השנייה והקים בית לתפארת. כילד, שי גדל על סיפורי השואה והגבורה, אותם סיפר סבו. שי גילה התעניינות רבה בנושא, ככל שהתבגר והחל להבין את משמעות וחשיבות הארועים, הוא למד על הנושא באופן עצמאי, מתוך רצון להבין את שהתרחש.

בשנת 1998, בגיל 16 שי ערך עם משפחתו "מסע שורשים" בפולין. במהלך המסע שארך כחודש ימים, סייר שי במחנות ההשמדה "אוושויץ", "מיידנק",  "בירקנאו". במקומות נוראיים אלו, הסיפורים אותם שמע מסבו, התמונות אשר ראה בספרים שקרא קיבלו משמעות עצומה ועמוקה יותר. להתהלך במקום שבו לפני כ-50 שנה התהלכו קרובי משפחתו ואנשים אחרים - אל מותם הייתה חוויה קשה. ריחות הביתנים והצריפים נחרכו בזכרונו ולא פעם שי היה מזכיר את ה"ריח"  של מחנה ההשמדה. קירבתם של כפרים פולניים למחנות ההשמדה הובילה את שי להבנה - כי אין על מי לסמוך וכי רצח אנשים חפים מפשע יכול להתרחש בכל מקום ללא כל עזרה. במחנה ההשמדה "מיידנק", מעל קברם של אפר הנרצחים כתוב משפט בפולנית. שי ביקש מאלה - אמו שתתרגם את המשפט האומר
"גורלנו - אזהרה לכם".
משפט זה נחרט בלבו של שי והנחה אותו לאורך תפקידיו השונים. בגיל 18 התגייס שי לקורס טייס ולאחר מספר חודשים עבר לשרת בשריון. חיבורו של שי לנושא השואה עיצב את אישיותו ובנה את מערכת הערכים אותם השתדל להעביר לקרוביו, חבריו וחייליו. שי האמין בחשיבות הפיקוד האיכותי בצה"ל ובגיוס לשירות קרבי משמעותי. הוא הבין את הצורך בשמירה על המולדת, והאמין כי אין לעם היהודי ברירה אלא לשמור על ארצו ולחיות בה.

בשנת 2005 בתום קורס מ"פ, יצא שי עם משלחת צה"ל לפולין. הפעם, שי - נכד לניצול שואה, דרך על אותה אדמה עקובה מדם, כקצין בצבא ההגנה לישראל.
יצחק - סבו של שי כבר לא היה בחיים כששי הגיע למעמד זה, אך אילו היה בחיים היה אומר לשי כי הוא נקם את נקמתו. כמפקד היה חשוב לשי להעביר את הערכים בהם האמין ויחד איתם את סיפורי השואה לפקודיו. שי קרא את כל ספריו של ק.צטניק ומאחר והשאירו בו רושם עז הוא בחר בהם כספרים מובילים. שי זכר את המשפט אותו שמע ב"מיידנק" - "גורלנו - אזהרה לכם" ולכן כנוהג החליט שי לכנס את חייליו דקות לפני יציאתם לחופשת סוף שבוע, ולקרוא להם קטעים נבחרים מתוך ספריו של ק.צטניק. מטרתו הייתה להעביר לחייליו ערכים, את סיפורי העבר שחובה עלינו לזכור ובאמצעות כל אלה להבין את החשיבות העצומה הקיימת בשירות הצבאי.

ב- 12.07.2006  פרצה מלחמת לבנון השנייה. במשך שלושה שבועות לחמו שי והפלוגה עליה פיקד במבצעים שונים, והצליחו במשימותיהם. שי האמין כי חשוב להילחם על מנת לשמור על בטחון מדינת ישראל, למנוע ירי קטיושות על אזרחי המדינה ולהחזיר את החיילים החטופים.
ב- 12.08.2006  הוביל שי את פלוגתו בטנק החוד - לקרב בסולוקי. לאחר שהמג"ד נפצע ופונה מהשטח, שי נטל את הפיקוד על הגדוד והמשיך להוביל את המשימה עד לכפר ר'נדוריה. תחת אש כבדה הוא חילץ טנק שנתקע בשטח ובו שמונה לוחמים. בזמן שחיפה על הטנקים האחרים מפלוגתו, נפגע הטנק של שי מטיל נ"ט. שי נהרג ועמו שניים מחייליו: עמשא משולמי ועידו גרבובסקי.
שי - בן 24  היה במותו.

בשנת 2011 הועלה שי לדרגת רב סרן.

על שהראה דבקות במשימה, חתירה לניצחון, על הפגנת גבורה, אומץ לב ורעות לוחמים שי קיבל את הצל"ש.
יום לאחר נפילתו של שי  קיבלנו החלטה להחליף את שם המשפחה לבר - שי, על מנת להנציח את שי לעד.
על קברו של שי חרטנו את המשפט הבא אשר חרוט גם בליבנו:
"שייקה, אוהבים אותך וגאים בך, נאמץ את דרכך ונמשיך בה."

 
     
שי    הבן   האדם   המפקד

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים